למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים והטיפות המתעופפות מדי פעם, מדובר במעין חדר עינויים עבור הרכיבים האלקטרוניים. רוב המחממים פשוט לא מסוגלים לעמוד בזה – הם נקורים, נקלקלים, ובסוף הופכים לזבל.
כשבנינו את מחממי האינפרא-אדום שלנו, הפסקנו לדאוג לדברים “מתוחכמים” והתמקדנו בדברים הבסיסיים: האטימה והחלק החיצוני של המכשיר.
המאבק נגד הערפל
העניין עם הערפל הוא שכאשר אדים נופלים על צינורות הקוורץ או על המחזירים, הם לא רק מטשטשים את התמונה שלכם – הם גם הורסים את המחמם. דמיינו טיפת מים קטנה שנופלת על צינור חם מאוד – זה יוצר אזור קר. יש כאן מתח גדול בין החום הקיצוני לבין הטיפה הקרה, מה שגורם ללחץ עצום על הזכוכית. בסופו של דבר, הקוורץ נשבר.
לכן השתמשנו במעטפת אטומה – זה מונע מהאדים לחדור לתוך המכשיר. התכונה הזו לא קיימת רק כדי שתוכלו לראות את פניכם במראה – היא גם מגנה על הרכיבים האלקטרוניים.
מניעת חדירת מים
מים וחשמל הם שילוב רע. טיפה אחת של מים שנופלת על חיבור חשמלי יכולה להרוס את כל המכשיר. זה פשוט מאוד.
לא רצינו לקחת את הסיכון הזה, לכן השתמשנו בסגירות מסיליקון ובמעטפות חזקות. דאגנו שהמים יצטברו על החלק החיצוני של המכשיר ולא יחדרו לתוכו. המטרה היא שהחיבורים החשמליים יישארו יבשים, ללא קשר לרמת הלחות באמבטיה.
האיזון הנכון
אולי תחשבו, “פשוט צריך לאטום את כל המכשיר!”
אבל יש בעיה – אם תאטמו את המחמם יותר מדי, הוא לא יוכל לנשום. החום יישאר בתוך המכשיר, מה שיגרום לכיבוי המכשיר.
זו בעיה של איזון – צריך למצוא את הנקודה הנכונה: אטימה מספקת כדי למנוע חדירת לחות, אך עם פתחי אוורור מספיקים כדי שהרכיבים האלקטרוניים לא יישרפו.
ראינו מכשירים כאלה שעובדים באמבטיות מסחריות, והם עדיין עובדים טוב. כל עוד המכשיר מחובר כראוי, הקוורץ איכותי והמעטפת עמידה בפני לחות, המכשיר יעבוד הרבה יותר זמן מאשר מכשירים זולים ולא אטומים שניתן למצוא במקומות אחרים.