למה אנחנו מנסים להרוס את החיממים של השירותים לפני שקונים אותם
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. ברגע אחד הטמפרטורה קרה מאוד, וברגע הבא המקום הופך לסאונה. האדים העבים האלה לא רק נשארים באוויר – הם מצליחים לחדור לכל סדק קטן, לעקוף את החוסמים, ולפגוע ישירות ברכיבים החשמליים של החיממה.
אנחנו לא רוצים לנחש האם החיממה תעמוד בעומס. במקום זאת, אנחנו שם אותה בתנאי אקלים קיצוניים, כדי לראות אם היא תכשל.
המאבק בין האדים לקוורץ
רוב החיממים האלה משתמשים בצינורות קוורץ להעברת חום. הקוורץ מסייע מאוד בהעברת חום, אך המקום בו החוטים נמצאים בתוך הזכוכית הוא אזור הסכנה. אם החוסמים לא עובדים כראוי, הלחות חודרת פנימה. כשזה קורה, חוטי הטונגסטן מתחילים להתחמצן. כשהטמפרטורה מגיעה ל-2000°C, החוטים נשרפים מיד.
איך אנחנו מבדקים את החיממים
אנחנו מבדקים את כל החיממים בתנאי לחות גבוהה, ואז מחממים אותם שוב ושוב. אנחנו מחפשים סימנים של פגם – כלומר, כשהלחות יוצרת “גשר” שדרכו החשמל יכול לזרום במקום לא נכון. אנחנו שומרים על עין פקוחה על כמה דברים:
*החיבורים: אנחנו וודאים שהם לא מתקלפים, כי זה יפגע ביעילות החיממה.
*החוסמים: אנחנו בודקים האם החיבור בין הזכוכית למתכת עומד בעומסים הקבועים.
*הבידוד: אנחנו וודאים שהחשמל נשאר במקומו, גם כשהאוויר מלא באדים.
הקושי והיתרון
הבעיה היא שביצוע בדיקות כאלה דורש מקום. כדי לקבל חוסמים וגומיות איכותיים, החיממה צריכה להיות גדולה יותר. היא לא תהיה דקה כמו החיממות הזולות שניתן למצוא באינטרנט. אבל אנחנו מוכנים לוותר על כמה מילימטרים של מקום, כדי שהחיממה לא תכשל כבר לאחר שלושה חודשים בחורף. עבורנו, זה הגיוני. אנחנו מעדיפים חיממה קצת יותר גדולה, מאשר חיממה שתכשל.
אם החוסמים לא עובדים במהלך הבדיקות, המוצר נחשב ללא תועלת. סיום.